רשמים מיריד ספרי הילדים בבולוניה

סוף סוף גם אני הייתי ביריד הבינלאומי לספרי ילדים בבולוניה, איטליה. שנים שמעתי על היריד, בעיקר ממאיירות שסיפרו על חוויה מרתקת ובלתי נשכחת. קיבלתי הרבה עצות לפני הנסיעה והתכוננתי בקפידה: הכנתי תיק עבודות, הדפסתי גלויות ושלחתי המון אימיילים למו"לים מכל העולם שמציגים ביריד ואפילו הצלחתי לקבוע מראש מספר פגישות. הכל היה מוכן אבל עדיין לא ממש ידעתי למה לצפות.

אני נכנסת ליריד הספרים בבולוניה

היום הראשון ביריד היה בעיקר הלם: כל כך הרבה דוכנים, כמויות אינסופיות של ספרים ואיורים וגם המון מאיירים מכל העולם שמסתובבים עם הפורטפוליו שלהם ועם תקווה קטנה שמישהו יגלה אותם. אני נותנת לעצמי סתם לתעות במבוכי הביתנים הארוכים ולספוג את האווירה.

קיר המאיירים – קיר ארוך ארוך המשמש כלוח מודעות עבור המאיירים. הקיר מתמלא במהירות בפוסטרים, גלויות, כרטיסי ביקור של מאיירים מכל הארצות ומכל הסגנונות. אני תולה גם את הדף שלי. המאיירת ענבל שריד שבאה איתי ליריד, מפתיעה ברעיון מקורי: היא פיסלה מעיסת נייר את ראש הזאב מכיפה אדומה שנושא בפיו סלסילה לכרטיסי ביקור. ראש הזאב בולט החוצה מהקיר ומושך תשומת לב. עד מהרה יוצר הזאב של ענבל באזז של ממש – אנשים מדברים עליו, מצטלמים איתו… הזאב הפך לאטרקציה המרכזית של הקיר!

קיר המאיירים ביריד - הזאב של ענבל והחתול הלבן שלי

ביום הראשון של היריד יש עדיין מקום פנוי בקיר וכולם מנומסים אבל בימים הבאים זו כבר מלחמת הישרדות- הציורים עולים אחד על השני ונאבקים על כל מילימטר פנוי…

ועכשיו... מי מצליח למצוא את הזאב ואת החתול?

פגישות עם מו"לים – היריד מאפשר למאיירים הזדמנות נדירה לפגישה אישית עם עורכים וארט-דיירקטורים מהוצאות ספרי הילדים הגדולות והחשובות ביותר בעולם. חוויה לא קלה. קודם כל עומדים בתור – בממוצע 30-40 דקות, לפעמים יותר. מידי פעם אני מציצה בשולחן שבו נערכת הפגישה ורואה קצת איורים מתוך תיקי עבודות של מאיירים. הרמה גבוהה מאד, הן מבחינת איכות מקצועית ושליטה בטכניקות והן מבחינת סגנונות מגובשים ומקוריים. כשמגיע תורי אני זוכה (כמו האחרים) לרפרוף מהיר, לפעמים אפילו חסר סבלנות. נראה שהעורך שיושב מולי מקבל את ההחלטה תוך 3 שניות בערך מרגע שמבטו נוחת על תיק העבודות. מתוך נימוס הוא מקדיש לי דקה או שתיים נוספות, עד שהוא אומר משהו כמו: נחמד מאד, אבל זה לא הסגנון שאנחנו מחפשים.

הפגישות שנקבעו מראש יותר נעימות. אלו מו"לים שהביעו התעניינות באיורים שלי ולכן הפגישות ארוכות ורגועות יותר, אם כי עדיין קשה לדעת אם הן יובילו לתוצאה מעשית.

את הספרים עצמם אפשר לחלק לשני סוגים – ספרים מסחריים יותר שהם בד"כ צבעוניים מאד, עם איורים חמודים, וספרים מיוחדים אמנותיים המכוונים לקהל מתוחכם יותר. פגשתי ביריד את הסופר יהודה אטלס ושוחחנו שיחה קצרה. יהודה כבר ביקר ביריד מספר פעמים והוא אומר שמעניין לשים לב אילו ספרים "גורמים" לי לפתוח אותם. מתוך השפע העצום הזה של מאות אלפי ספרי ילדים המוצגים כאן – איזה ספרים מושכים ומסקרנים אותי? במהלך היריד המשפט הזה הולך איתי וכל הושטת יד לספר הופכת למודעת, ואני מנסה לבחון ולהבין מה גרם לי בכל פעם לפתוח ספר.

תערוכת האיורים

הייתי מלאת ציפייה לקראת הביקור בתערוכת האיורים. לתערוכה זו נבחרו כמה עשרות מאיירים מרחבי העולם מתוך אלפים רבים שהגישו את איוריהם. התערוכה אמורה לייצג את החידושים בתחום איורי ספרי ילדים ואת הכישרונות הגדולים ביותר בתחום כיום. שמחתי לגלות ייצוג מכובד מאד לישראל – שלוש מאיירות נבחרו לתערוכה: עופרה עמית, נטלי פודלוב ואורית ברגמן. האיורים הישראליים שנבחרו באמת יפים מאד בעיני, מקוריים וברמה מקצועית בינלאומית. מחמם את הלב…

איור של אורית ברגמן ואיור של נטלי פודלוב בתערוכת המאיירים ביריד

עוד כמה איורים בתערוכה מושכים את תשומת ליבי ומעניינים אותי אבל אני יוצאת מהתערוכה בתחושה לא נעימה של אכזבה. ציפיתי לתערוכה מרהיבה וססגונית, אפילו שמחה, כי הרי מדובר באיורים לספרי ילדים! אבל התערוכה באופן כללי ממש קודרת ועצובה. פלטת הגוונים השלטת באיורים נעה בין גווני אפור-שחור לחומים למיניהם.  הדמויות בד"כ עצובות או מפחידות. נראה ששמחת חיים יצאה מהאופנה או אפילו הפכה למילת גנאי מיושנת. ילד שהיה נקלע לתערוכה (בעקרון אין כניסה לילדים ליריד) היה יוצא מדוכא מהתערוכה או משועמם. אני הייתי ממליצה להכניס שניים-שלושה ילדים לועדת השיפוט, הרי הם הקהל בסופו של דבר, לא?

הבוקר השלישי מתחיל עם תצוגה ישראלית שלנו בדוכן של האגודה הבינלאומית לסופרים ומאיירים לילדים SCBWI . התצוגה בדוכן זה מתחלפת כל שעה-שעתיים לארץ אחרת, ועכשיו הגיע תורנו. המאיירות נדיה עדינה רוז וענבל שריד מסדרות יחד איתי את התצוגה הישראלית. הבאנו אפילו קערות עם במבה כדי לכבד את העוברים ושבים. מעטים האמיצים שמעזים לטעום מן המאכל האקזוטי… מידי פעם אנשים מתעניינים, עוצרים, מעיינים בתיק העבודות הישראלי שהבאנו ובספרים. מו"ל אחד ממקסיקו אפילו מתעניין באחד מהספרים שלי ורוצה לקנות את הזכויות!

נדיה עדינה רוז, ענבל שריד ואני בתצוגת המאיירים מישראל בדוכן SCBWI

פתאום כאילו מתהפך לו גלגל המזל שלי… בהמשך היום הפגישות שלי מוצלחות מאד ושלוש מהן עוברות לפסים מעשיים של עלויות ולוחות זמנים. הוצאה אחת מברזיל אפילו מזמינה אותי ליצור עבורם ספר כסופרת/מאיירת. זהו יום מרגש מאד עבורי. התחושה שליוותה אותי ביומיים הקודמים שאני אחת ממיליון, משתנה. עכשיו אני מבינה שצריך פשוט למצוא את ההוצאות המתאימות. החיפוש לא קל בכלל, אבל כל הקלישאות האלה של להאמין בעצמך ולא לוותר, מוכחות שוב כנכונות.

אני חוזרת הביתה עם המון השראה ורעיונות (והמון ספרים שקניתי ביריד…). עם רצון ומוטיבציה להשתפר, להתקדם ולעלות למדרגה הבאה!

להתראות ביריד הבא!