איך להוציא לאור ספר בארה"ב?

21.11.15

יש לי חלום ש"מנדנד" לי כבר שנים.

החלום הוא לפרסם ספר ילדים שכתבתי ואיירתי באחת מההוצאות לאור הגדולות בארה"ב.

הנה, אמרתי את זה…

 

בשנת 2007 זכיתי להתקרב לחלום הזה כשאחד מספרי שיצא לאור בישראל, יצא לאור גם בארה"ב. אבל עדיין לא הרגשתי שזו הגשמה של החלום שלי, מפני שההוצאה האמריקאית שהוציאה אותו (Milk & Honey Press) היא הוצאה עצמאית וקטנה כך שכמות הספרים שנמכרה מהספר הייתה דומה לכמויות המכירה של הספרים שלי בישראל.

 

אז מה עושים?

החלום היה נראה רחוק מידי, גדול מידי והחיים השוטפים תובעים את שלהם. פרויקטים, לקוחות, מפגשים עם תלמידים, וכמובן – הבית והילדים… וכך עובר יום ועוד יום. אבל החלום לא מרפה. כמו ילד קטן וחסר סבלנות היושב במכונית ומנדנד: "נו, מתי כבר מגיעים?".

הבנתי שמהחלום הזה לא אוכל להתעלם. כדי להגשים אותו עלי לפרוט אותו לצעדים קטנים ואז לטפס בהם, מדרגה אחר מדרגה.

 

הצעד הראשון שהגדרתי היה להכיר את שוק ספרי הילדים האמריקאי לעומק.

לכן, בשנת 2011 קיבלתי על עצמי את תפקיד ניהול הסניף הישראלי של אגודת SCBWI – אגודה אמריקאית לסופרים ומאיירים לילדים (תפקיד שבו אני מכהנת גם כיום). העבודה באגודה מאפשרת לי להבין איך פועל שוק הספרים בארה"ב ולהכיר באופן אישי מו"לים, סופרים ומאיירים אמריקאים. במסגרת תפקידי אף נסעתי לשני כנסים של האגודה בארה"ב.

 

הצעד הבא היה להתחיל לכתוב את הספר.

לשם כך, בשנת 2014 נרשמתי לקורס און-ליין של האקדמיה לספרי ילדים בארה"ב, קורס לכתיבת פיקצ'ר בוקס (ספרי ילדים מאוירים). במהלך הקורס, התחלתי לכתוב סיפור חדש באנגלית, ויישמתי עליו את השיעורים והמשימות שלמדתי בקורס. גם לאחר שהקורס הסתיים המשכתי לעבוד על הסיפור והאיורים, לשנות ולשפר אותו עוד ועוד.

 

והנה הסיפור מוכן. מה עכשיו?

אם הייתי רוצה להוציאו לאור בארץ, השלב הבא היה להגיש את הסיפור להוצאה לאור. אבל בארה"ב המצב שונה. כמעט כל ההוצאות לאור, בעיקר הגדולות שבהן, סגרו זה מכבר את שעריהן להגשות מהציבור הרחב, בשל הצפה עצומה. הוצאות אלו מקבלות כיום הגשות רק דרך סוכנים ספרותיים.

 

אם כך – הצעד הבא הוא להשיג לעצמי סוכן ספרותי. אבל זה לא פשוט. ברגע שההוצאות התחילו לקבל הגשות רק דרך סוכנים, ההצפה של כמות ההגשות עברה אל הסוכנים, שמתמודדים עם הרים של כתבי יד הנערמים על שולחנם.

למדתי שסוכן ספרותי מהסוג המשובח הוא סוכן המטפל במספר קטן של סופרים. סוכן כזה אינו דורש כל תשלום מלקוחותיו ומתפרנס רק מהעמלה שהוא גובה מהרווחים של הסופר. ככל שיצליח להשיג עבור הסופר עסקה טובה ו"שמנה" יותר, כך יגדלו גם רווחיו.

 

אז החלטתי לשנות את ההגדרה של הצעד הבא שלי ולשאוף להשיג סוכן ספרותי מהסוג הטוב. אבל כאמור, סוכנים אלו מקבלים מספר מצומצם מאד של לקוחות, אותם הם בוחרים ב"פינצטה" מתוך מאות ההגשות המגיעות אליהם מידי חודש. הסיכוי שלי, כסופרת ישראלית שאינה מוכרת בארה"ב, היה נראה לי זעום עד בלתי אפשרי, ונעצרתי.

 

שוב אפסנתי את החלום במגירה חשוכה אבל הוא לא וויתר והמשיך לנדנד. כעבור מספר חודשים לא יכולתי עוד להתעלם והחלטתי לשוב ולפעול.

עבדתי שוב על הסיפור והאיורים, ניסחתי בקפידה את מכתב ההגשה, בחרתי את הסוכנים המתאימים לי ובתחילת נובמבר הייתי מוכנה לשלב ההגשה לסוכנים.

 

בימים הראשונים התחילו להגיע מכתבי הסירוב. עוד אחד ועוד אחד. תשובות כמו: "בעקבות המצב המאתגר כיום בשוק ספרי הילדים, עלי להיות קפדנית במיוחד בבחירותיי ולכן איני יכולה לקבל את הצעתך." או: "הסיפור ששלחת אינו מתאים לרשימת הספרים שאני מייצג." או: "הרעיון נחמד אבל אינני מתלהבת מספיק מן הסיפור ואני מאחלת לך הצלחה במציאת סוכן שיתחבר אליו יותר."

וכמובן התחילו לנקר בי הקולות הפנימיים: מה חשבתי לעצמי?

 

אבל אז התחילו גם להגיע פה ושם אימיילים בטון אחר. כמה סוכנות הציעו שינויים לסיפור, שאם אעשה אותם הן מוכנות לשקול שנית.

ואז הגיע האימייל ששינה את התמונה: "קראתי את הסיפור ואני מאוהבת. אשמח לייצג אותך. מתי נוכל לשוחח בטלפון?"

וימים ספורים אחריו עוד תשובה חיובית ועוד אחת!

 

תוך 18 יום מצאתי את עצמי במצב מדהים: 3 סוכנות אמריקאיות מצוינות הציעו לייצג אותי!

בדקתי, השוויתי ובחרתי. חתמתי על הסכם עם סוכנת!

הסוכנת אנה אולסוונגר – סוכנת מעולה ומנוסה, ששמה אף מופיע ברשימת 20 הסוכנים שסגרו בשנה האחרונה הכי הרבה עסקאות של פיקצ'ר בוקס עם מו"לים בארה"ב!

 

וואו. זה הזמן לעצור לרגע את הטיפוס במדרגות. להסתכל לאחור ולראות את הדרך שעשיתי עד לכאן.

ואז שוב להביט קדימה ולמעלה, אל החלום, ולהמשיך לטפס למדרגה הבאה.