טבע – סיפור אהבה

בילדותי גדלתי בחולון, במשפחה חובבת טבע ואמנות. מאז שאני זוכרת את עצמי אני מציירת וכותבת. בנוסף לתחום היצירתי, הייתה לי מאז ילדותי אהבה גדולה נוספת – אהבה לבעלי חיים.

 

 

טיילתי טיולים רבים עם משפחתי והדבר שהכי אהבתי בטיולים היה לצפות בחיות הבר בטבע – רגעים חמקמקים וקצרים בד"כ, אך מרגשים מאד עבורי.

 

עד היום כתבתי ואיירתי 13 ספרי ילדים, 10 מתוכם עוסקים בנושא הטבע.

 

מדוע בעצם הטבע הוא נושא כה מרכזי בספרי?

כמו שאמרתי קודם, מדובר קודם כל בסיפור אהבה. כמו כן, הטבע הוא גם נושא מרתק ומסקרן בעיני. אני אוהבת לחקור וללמוד על הטבע ובעלי החיים ובעיקר – לפגוש בעלי חיים. ואני נהנית לשתף את קוראי באהבה זו.

 

ילדים יכולים לחולל שינוי

אך יש לי מניע נוסף ליצירת ספרי הטבע. אני רואה חשיבות עצומה בחינוך הילדים לשמירה על הטבע.

כולנו מכירים היטב את אחד מסיפורי ההצלחה הגדולים של החינוך בארץ: החינוך להגנה על פרחי הבר. בשנות השישים חל שינוי דרמטי בהתנהגות המטיילים בארץ. אנשים שהיו רגילים לחזור מטיול עמוסים זרים של פרחי בר, לפתע לא העזו יותר לגעת בפרח.

 

תחילתו של השינוי הייתה בחקיקת חוק הגנת הטבע ב1963. אולם אכיפת החוק הייתה קשה ביותר מפני שהמטיילים חשבו, בטעות, שהפרחים הם משאב בלתי נדלה. חלק מפרחי הבר כבר היו על סף הכחדה, ביניהם מספר זנים נדירים הגדלים רק בישראל. בעזרת פעולת הסברה נרחבת של החברה להגנת הטבע, קלטו בעיקר הילדים את המסר, שהועבר להם בתי הספר, בטיולים ובתנועות הנוער. בזכות הילדים, שלא רק הפסיקו לקטוף אלא אף אסרו על המבוגרים להמשיך בהרגל זה, ניצלו הפרחים מפני הכחדה ושבו למלא את נופי ארצנו.

 

בעיני, החינוך לערכי הגנת הטבע הוא חשוב ביותר. הטבע חומק מבין אצבעותינו, אזורי מחייה נמחקים ובעלי חיים נכחדים בקצב מסחרר. הסיכוי היחיד לשמירה על הטבע הוא על ידי חינוך הדור הצעיר.

 

 

ספרי מידע בנגיעה שובבית

כיצד אם כן כדאי לחנך לשמירה על הטבע? בעיני, ישנן שתי דרכים טובות להגיע אל הילדים.

 

דרך אחת היא העניין: לסקרן, לרתק, לאתגר.

הדרך השנייה היא האהבה: לחוות, להתקרב, להתרגש.

 

אלו הדברים שניסיתי להעביר בספרי פצפונטבע: להגיש מידע מרתק ומסקרן, מתובל בהמון אהבה. למרות שאלו ספרי מידע, רציתי ליצור ספרים בעלי מגע אישי, סובייקטיבי. לא חששתי להשתמש בהומור, בדמיון ובהבעת דעה אישית. לשם כך יצרתי את הדמות של פצפונטבע שהוא גמד דמיוני, חביב ומעט שובב, שידריך את הקוראים בטיולים שהוא עורך בספרים. פחות חשוב בעיני האם ילד שקרא את "מגדיר הפרחים של פרופסור פצפונטבע" ידע בסופו של הספר לקרוא לכל פרח בשמו. חשוב לי שהילד יאהב את הפרחים וירצה לפגוש אותם בטבע. חשוב לי שילד שקרא את "לטייל בישראל עם פרופסור פצפונטבע" יאהב את ארצנו וירצה לטייל בה.

 

יחד עם זאת לא וויתרתי על הדיוק המדעי. את הציורים ציירתי בסגנון הנאמן למציאות ואת הטקסט ביססתי על מקורות מדעיים ואף העברתי את כל הטקסטים לבדיקה וייעוץ של חוקרי טבע מומחים.

 

פגישות עם גיבורי הספר

בכדי להכיר את בעלי החיים עליהם אני כותבת, אני עורכת מחקר מקדים לקראת כל ספר. במהלך המחקר אני קוראת חומר רב, נפגשת עם אנשים העוסקים בתחום, ובמידת האפשר – הולכת לפגוש בעצמי את "גיבורי" הספר. למשל – לקראת כתיבת "קלינקי" נסעתי לריף הדולפינים באילת, לפגוש מקרוב דולפינים. הצטרפתי לשחייה עם הדולפינים, וזו הייתה חוויה בלתי נשכחת. צפיתי בהם מקרוב ואפילו זכיתי ללטף דולפין.

 

 

לקראת כתיבת "הלילה הגדול של לון-לון" נסעתי לפגוש שועלי חולות בחי-בר יטבתה. לשמחתי, אפשרו לי לבקר בחי-בר בשעות הערב, על מנת שאוכל לצפות בשועלי החולות, שהם חיות לילה, בזמן הפעילות שלהם. ויותר מכך – הכניסו אותי לתוך כלוב השועלים כדי שאוכל להתקרב ולצלם אותם.

 

כך גם בכתיבת הספר "לוטי וטרי גורי הלוטרה" – ביקרתי בתוך חצר הלוטרות בחי פארק בקרית מוצקין ואף הצטרפתי לחוקרי טבע ביום שבו יצאו לשטח לחיפוש אחר הלוטרות בנחלי ישראל.

 

לשמור על הטבע

באמצעות הספרים שלי, המפגשים שאני עורכת וטיולי משפחות בטבע שאני מדריכה, אני מעבירה את אהבתי לטבע, מתוך רצון לתרום את תרומתי הקטנה למען השמירה על הטבע והסביבה. אני מקווה שגם הדורות הבאים יוכלו להתרגש, כפי שאני התרגשתי בילדותי, מאותם רגעים חמקמקים של צפייה בחיות הבר בסביבתן הטבעית.

 

אל דף קורות החיים של מירי לשם-פלאי