איך מציירים ציפור מתוך התבוננות?
רשמים מסדנת ציור בטבע בדגש בע"ח, עמק החולה
כשראיתי לפני כחודשיים פרסום לגבי סדנת ציור בע"ח בעמק החולה – כבר התחלתי להתרגש… הרגשתי כאילו סדנה זו תוכננה במיוחד עבורי! לאחר שנרשמתי וקיבלתי את תכנית הסדנה, המפרטת מי המורים ומה נעשה בכל אחד מארבעת ימי הסדנה – גברה הציפיה. היה לי ברור שאני עומדת בפני חוויה מיוחדת במינה. עכשיו, אחרי שחזרתי הביתה אני מבינה שלא היה לי מושג מה באמת אני עומדת לעבור…
היינו קבוצה קטנה מאד של ציירות, ולרשותנו עמדו שני מורים נפלאים, בעלי ניסיון רב בציור בשדה: עמיר בלבן (צפר, צייר, ומנהל תחנת הצפרות בירושלים) ורוברט גרינהף מאנגליה (צייר ציפורים – כן, זה המקצוע שלו!).
עמיר בלבן מדגים ציור בסדנה
בוב גרינהף מדגים ציור בעזרת טלסקופ
כמו כן עמד לרשותנו מיניבוס צמוד, שהורשה להיכנס לתוך שטח אגמון החולה, כך שיכולנו להגיע לכל נקודה שבה רצינו לצייר עם כל ציוד הציור (מבלי להתאמץ בסחיבה…) והיו לנו מספר טלסקופים – כמעט טלסקופ אישי לכל אחת. היו אפילו הזדמנויות שבהן קיבלנו עגלת מסתור רתומה לטרקטור – כולה רק עבור קבוצתנו הקטנה. כך שהתנאים היו מצוינים ומפנקים ביותר.
גם הטבע מצידו שיתף פעולה באופן מושלם –מזג אויר נעים ביותר, נוף יפהפה ומגוון ציפורים ובעלי חיים אחרים שהגיעו לדגמן במיוחד עבורנו…
אז הכל נהדר – אבל מה עושים עם זה? איך בעצם מעבירים את כל הטבע השופע וההתרחשות הפעילה אל הדף?!
צילום: דפנה פולק
מה שלמדתי בסדנה הזו זה שקודם כל צריך פשוט לעבוד. גם כשלא יודעים ממה להתחיל – נותנים לעיפרון לנוע על הנייר. במשך ימי הסדנה שמענו שוב ושוב את קולו המדרבן של עמיר: "לא להפסיק לרשום!" ואנחנו רשמנו – עוד דף ועוד דף.
באחד התרגילים קיבלנו פוחלץ של פרפור עקוד. שמחנו שהנה, נוכל עכשיו לצייר בנחת, לשים לב לפרטים… אבל לא. בסדנה הזו אפילו הפוחלצים זזים! כל שתי דקות סובב עמיר את הפוחלץ לכיוון אחר – "לא להפסיק לרשום!" ואז לפתע, כוסה הדוגמן שלנו והוסתר כולו. ושוב – "לא להפסיק לרשום! תשתמשו בזיכרון!"…
פרפור עקוד - רישומים לפי פוחלץ
לאט לאט התחלנו להבין איך להתמודד עם התנועה של הציפור. אחד הפתרונות, למשל, הוא לבחור בציפורים שנמצאות בתנוחות יחסית יציבות – שלדג לבן-חזה מתצפת מענף גבוה, סייפנים ישנים באגם על רגל אחת, להקת עגורים אוכלת בשדה, קורמורנים מתחממים בשמש…
רישום צבעוני - סייפנים במנוחה באגם
בעיה נוספת בציור חיות בר בטבע היא המרחק. ברוב המקרים אי אפשר להתקרב אליהם יותר מידי. כאן נכנס לתמונה הטלסקופ. וכך מציירים – פחות או יותר עין בטלסקופ ועין על הדף… התצפית הארוכה והאינטימית, שנעשית תוך כדי ניסיונות לתרגם את המראה לקווים וצורות – גרמה לי להבחין בפרטים ודקויות, בדפוסי תנועה והתנהגות, דברים שלא הייתי מגלה בשום דרך אחרת.
התנסות ברישום תוך התבוננות בטלסקופ
רישום של אנפה אפורה
אבל היתה לנו גם הזדמנות אחת שבה לא נזקקנו לטלסקופ: מפגש קרוב-קרוב עם ציפורים, בתחנת הטיבוע של האגמון. שם החזקנו אותן ביד ויכולנו להתבונן ולרשום את הפרטים הכי קטנים.
עמיר בלבן מחזיק כחול חזה בתחנת הטיבוע
רישומים בתחנת הטיבוע
אחד הרגעים המרגשים: אני משחררת ציפור! צילום: דפנה פולק
חיות בר רבות פעילות דווקא בלילה. אז איך אפשר לצייר אותן? נסענו בעגלת מסתור, חמושים בפרוז'קטור, מחפשים נצנוץ עיניים בחושך… בכל פעם שגילינו חיה עצרנו והתבוננו בה באור הפנס עם משקפת. אבל איך מציירים? הדף חשוך לחלוטין! מציירים "ציור עיוור" בלי לראות מה יוצא על הדף. קו עולה על קו, עין עולה על רגל… ואיכשהוא אפשר עדיין לזהות שרשמתי חתול ביצות…
תרגיל "רישום עיוור" בלילה - חתול ביצות
עוד אתגר שבו נתקלתי היה המרחב שסביב. היו רגעים שבהם העניין היה בהתרחשות הכללית, באווירה ובנוף. ברגעים האלה לא רציתי להתבונן דרך טלסקופ אלא לנסות להעביר לדף את הרגע המיוחד, עם מכלול התחושות – מראות, קולות, רוח, תאורה… אחת החוויות החזקות ביותר הייתה הזריחה מול האגמון. הרגשתי שאני יושבת בתוך ציור סיני – אור חיוור, ערפל סמיך עוטף הכל, אוויר קפוא. מולנו, בתוך האגם עשרות אלפי עגורים מתעוררים ומתעופפים לשדות הסמוכים, קבוצה אחר קבוצה. פטפוט העגורים מחריש אוזניים. מי האגם מוארים וחלקים כמראה. אין צבעים – הכל בגווני אפור-לבן-שחור. ואז מתחילה לבצבץ השמש מאחורי ענן. מקשטת את התמונה בעיגול צהוב-כתום. אפשר להביט בה ישירות מבעד לשמיכת הערפל. צלליות של עגורים חולפים במעוף על פניה… שיא הקיטש!… מה כבר אפשר לעשות מול רגע שכזה? הפתרון שלי היה לנסות לתמצת, לצמצם. להכניס את הרגע הענק ורב הפנים הזה לתוך בקבוקון-תמצית מרוכז ואותו לזקק אל הדף. זה קשה, וזה בעיקר מתסכל. אבל ממש כיף לנסות, גם כשברור שבתחרות מול היופי הזה אין סיכוי לנצח.
עגורים בזריחה באגמון החולה
מציירים בשעת זריחה מתוך עגלת מסתור. צילום: דפנה פולק
עגורים בזריחה - צבעי מים
ואז – בסופו של דבר נשאלת שאלת-השאלות: בשביל מה בכלל? ולמה לא לצייר לפי תצלומים? יש לי ניסיון רב בציור בעלי חיים שנעשה תוך התבוננות בתצלומים. וכפי הנראה גם אמשיך לעשות זאת בעבודתי על איורים. אבל אין ספק שהחוויה אחרת לגמרי וגם התוצאה המצוירת שונה מאד. התשובה אולי עדיין לא ברורה לי עד הסוף. אבל ברור לי שאני כבר לא יכולה לחכות לפעם הבאה שאוכל לצאת לצייר חיות בטבע!
עגורים בשדה - צבעי מים